<h1>העיטור אות ג' גט חירות</h1>
<h2>דף מו.</h2>
והלוקח עבד מן השוק צריך למולו ולהטבילו בפני שלשה תלמידים שמודיעין לו מקצת מצות קלות וחמורות והרי הוא עבד כנעני שחייב במצות. וכשמטבילו מטבילו לשם עבדות. כההיא עובדא דמנימין עבדיה דרב אשי דמסריה ניהליה לרבינא וכו'. ואף על גב דרב אחא ורבינא תרי לחוד הוא. איכא למימר אחרינא הוה בהדייהו ומשום כבודם לא חשיב ליה. ולרבינא ורב אחא מסר ליה משום דהוו מומחין. ואיכא מאן דאמר דלא צריך שלשה מהא. ומסתברא דצריך שלשה ואיהו עיקר טבילה. [מהכא חזינן לא בעינן תלתא לאטבולי עבדו או שפחתו כשהוא משחררם ואהאי מילתא דקידושין הנותן פרוטה לשפחתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאשחררך הכי נמי דהוו קידושי ומשני התם דעת בהמה הכא דעת אחרת (דאם) [ואם] איתא דצריך תלתא לישני כדשני גבי גר מי יימר דמזדקקי ליה בי דינא אלא לא צריך (כך מצאתי כתוב אני הכותב)]. וכתב הרב שהרב מברך על הטבילה לפי שרבו צריך לאותה טבילה ולא העבד. ומסתברא שהעבד מברך שלא מצינו שזה מקיים מצוה וזה מברך. והעבד הוא טובל בטבילת גר שהוא מקבל עליו המצות והרי הוא ישראל אלא שאסור בבת ישראל.
<h2>דף מח.</h2>
וכשרוצה לשחררו אינו צריך לקבל המצות שכבר קיבל וטבילה צריך. ואותה טבילה כתב הרב שצריך בפני שלשה ולא נהירא לן דגר דבעינן שלשה משום קבלה הוא אבל עבד משוחרר וגר לא שוו אלא לטבילה לחוד והרי הוא כטבילה דעלמא אלא שצריך עדים דאי איתה הא דגרסינן בקידושין (ס"ב:) גר נמי לאו בידו הוא משום מי יימר דמיזדקק ליה בי דינא גבי שיחרור נמי לישני ליה שלשה בעינן לטבילה. ואיכא מאן דאמר דטבילה לא מעכבא ואם קידש בת ישראל קידושיו קידושין.
